המלט - נסיך דנמרק

מאת: וויליאם שייקספיר
נוסח עברי: ט. כרמי
דמות: המלט
הערות: הוצאת: דביר. מערכה 3, תמונה 4. עמודים 131-134
 

תבל ומלואה-כמו מפחד יום הדין-לבשו קדרות,חפרו מבושת למראה המעשה הזה.
הביטי בתמונה הזאת,ואף בזאת.
דמות דיוקנם של האחים.
ראי מה רב החן אשר הוצק בחזותו,ראי נא-תלתלי היפריון הזוהר,מצחו של יופיטר,
עינו של מארס-לפקוד ולירא!
וקומתו,של שליח האלים-מרקוריוס!
ניצב על ראש גבעה,נישאת עד שמי מרום.
זו דמות אשר חברו בה יחדיו סגולות כל האלים וחותמם למען ייוודע-הנה איש!

זה בעלך היה!

עכשיו ראי מה ההמשך:
הנה הוא בעלך!
כמו גבעול נגוע,מכה את אחיו בשידפון.

יש לך עיניים?איך יכולת לנטוש את מנעמי ההר הרם הזה ולהתבוסס בטיט-יון כזה?הא?
יש לך עיניים בראשך?

הן לא תאמרי:"מאהבה עשיתי" כי בגילך הלהט כבר כבוש,צייתן,נכנע לצו התבונה והתבונה האם הייתה סוטה מזה אל זה?
חושים וודאי שיש בך שאם לא כן היית קופאת בלי נוע אך החושים שלך-וודאי משותקים,
כי הטירוף אינו הולך שולל עד כדי כך והחושים אינם משתעבדים כליל לשיגעון אלא שומרים על זיק של הבחנה כדי להבדיל בין הפכים כאלה!

איזה שטן משחיט כך תעתע בך והכה אותך בסנוורים?
ראות עיניים בלי חוש מישוש,מישוש בלי ראות,אוזניים בלי ידיים או עיניים,חוש הריח בלי כל השאר ואפילו שריד לקוי של חוש אמת אחד-כל אלה לא היו נופלים קורבן לאטימות כזאת.
חרפה!
(מסתכל סביב )
אבל לחיות בצחנת זיעה של ערש מדושנת ומטונפת..לרחוש בסחי הזה..להתעלס בנופת-אהבים בתוך הדיר המזוהם!
(אל התמונה שלו)
רוצח ונבל!
עבד כי ימלוך,ואין בו שמץ מהדרו של אדונך הרם!
לא מלך כי מוקיון.
גנבן מוג לב אשר חפן מלכות וגם שלטון ואת הכתר היקר חטף בכף מרמה ושם לו בכיסו.
לא מלך-כי בזוי ומשוסה!

 
חזרה לעמוד קודם