העלמה יוליה

מאת: אוגוסט סטרינדברג
נוסח עברי: טובה קשת
דמות: יוליה
הערות: הוצאת "אור-עם", עמודים 75-76. יוליה - בת 25.
 
(מתקרבת לסדן העץ, כאילו היא נמשכת למקום בניגוד לרצונה) לא- אני לא מוכנה עדיין לנסוע- אני לא יכולה. קודם אני צריכה לראות... (פתאום היא משתתקת. היא עומדת ומטה אוזן, אך עיניה רתוקות כל העת אל הסדן והגרזן) אתה אומר שאני לא יכולה לסבול מראה של דם. הה, הייתי שמחה לראות את הדם שלך- את המוח שלך- ניתז על הסדן הזה... אתה חושב שאני טיפוס חלש, מה? הייתי שמחה לראות את כל הגברים כולם מתבוססים בתוך נחלי דמם, כמו הציפור הקטנה שלי... אני חושבת שהייתי אפילו מסוגלת לשתות מתוך הגולגולת שלך- הייתי מאושרת לרחוץ את רגליי בתוך החזה השסוע שלך, לקרוע מתוכו את לבך, ולאכול אותו צלוי. אתה חושב שאני טיפוס חלש- אתה חושב שאני מאוהבת בך, רק מפני שמשהו בתוכי שיווע לקבל את זרעך- אתה חושב שאני משתוקקת לשאת את יוצא חלציך תחת לבי, להזין אותו בדמי- ללדת לך ילד ולקבל את שמך? דרך אגב, אני אפילו לא יודעת מה שמך. מה שם המשפחה שלך? אולי אין לך בכלל שם משפחה... חשבת להפוך אותי לגב' שומר סף, או גב' ערמת-זבל... אתה, הכלב עם הקולר שלי לצווארו, אתה, המשרת עם סמל- המשפחה שלי על כפתורי-המעיל! רצית שאתחלק בך עם הטבחית שלי- שאתחרה עליך עם המשרתת שלי! הה! אתה חושב שאני פחדנית, שרק רוצה לברוח! לא-הפעם אני לא בורחת-ויהיה מה שיהיה! כשאבי יחזור, הוא ימצא את המכתבה שלו פרוצה וריקה מכסף! הוא מיד יצלצל בפעמון- שני צלצולים כרגיל, בשבילך, ז'אן- ויזמין את מפקד המשטרה... ואז- אז אני אגלה לו את הכל! את כל הסיפור! הה, כמה ירווח לי, לגמור עם כל זה... שרק כבר יגיע הרגע! ואבא יקבל שבץ וימות!... ובזה יקיץ הקץ על המשפחה שלנו. ואז יהיה סוף-סוף שקט, מנוחת עולמים!... ואת המגן עם סמל-המשפחה ישברו על ארון-הקבורה שלו- זה יהיה סוף השושלת האצילה שלנו... אבל משפחת המשרת תמשיך להתקיים- בבית יתומים, הוא יעלה לגדולה באשפתות, ויצא עצמו לבסוף בבית הסוהר...
 
חזרה לעמוד קודם