החולה ההודי

מאת: רשף ורגב לוי
דמות: שגב
הערות: מונולוג ערוך. הוצאת "מפעל הוצאה לאור של מחזאות מקור" עמודים 26-27
 
לפעמים הוא נהיה אלים.לפני חצי שנה באתי הביתה וגיליתי שהוא שבר את כל הכלים בבית.הוא ישב פה על הכסא בתוך ערימה של זכוכיות והרגליים שלו נטפו דם.וכל זה בגלל מה? הוא חשב שאמא שלי בוגדת בו,ואל תתפתה להגיד,הוא סובל מהזיות,כי למה להגיד סובל? יש אנשים שנהנים מהזיות.למה מייד לחשוב על סבל? אם אנשים היו כל כך סובלים מהזיות למה הם לוקחים סמים? וד"א במקרה הזה זאת לא היתה הזיה היא באמת בוגדת בו.היא מזדיינת עם המנהל של בית הספר שלי.היא מורה,ובינינו אם נשים את הקלפים על השולחן,אמא כבר לא סכורה,אם נשים היו מכוניות אמא היתה קורטינה שנת שמונים ושתיים אחרי תאונה ופגיעה בשאסי...אין קונים רציניים..מקסימום ייקחו סיבוב אחד חינם,נתתי לו שלושים וחמישה כדורים,אם הוא לא ייקח את זה הוא לא ימות.וגם עם עשרים יכלו לעשות את העבודה,מה יש פה לחסוך?מה נעשה עם כל הכדורים אחרי שהוא ימות? ואני לא הורג אותו אני-גואל אותו ואתה אומר לי איך אני יכול להיות כל כך דפוק בשכל? מה לא בסדר אצלי? ומה לא בסדר איתי? אתה יודע מה זה שלוש שנים לקחת אותו,להחזיר אותו?לנקות לו את החרא?ולנקות לו את הפיפי.והיא מסתירה ממני את הזיונים שלה.מה אתה מבין? מה? יא מפונק!!יא נקניק!! אבא שלך מה עשה לך? לא דיבר איתך? כעס עלייך? אתה עוד מעט בן ארבעים וחמש ואתה בקושי מוכן לדבר עם אח שלך!! אתה דפוק! ואני? חשבת על זה שאולי הוא רוצה למות? אבל מה איכפת לך ממנו? אתה יודע איך הוא מושפל? למה לבן שלו שאוהב אותו אסור להיות קצת אלוהים בישבילו?הרי אלוהים האמיתי...הוא...הוא עסוק בעינינים אחרים כנראה...אני לפחות רוצה שהוא ימות כי אני אוהב אותו...אתה כבר עשרים ומשהו שנה רוצה שהוא ימות כי נעלבת!אז עכשיו לך תזדיין ואל תרחם עליי!
 
חזרה לעמוד קודם