קזבלן

מאת: יגאל מוסינזון
דמות: קזבלן
הערות: מהדורה ראשונה בהוצאת אור-עם. עמ' 80-81
צוחק מי שטוב לו על הלב שלו. אני לא פותח את הפה ומראה את השיניים. אני רק חושב איך אתם, אתם, אתם חשדתם בי, רק בי, כל הערב, וניגנתם לי על העצבים עד שכמעט התפקעתי כמו בלון... אני רק חושב איך הייתם כל כך טובים ונחמדים ומתוקים שהכנסתם לי את הראש חצי מטר מתחת למים, ושוב הכנסתם את הראש שלי מתחת למים וכמעט נחנקתי ואז אמרתם שאתם מצילים אותי מהמשטרה, אבל אינכם מאמינים בי אפילו בגרוש, אפילו בחצי מיל. זהו. צוחק מי שטוב לו על הנשמה - אני לא. רק לחשוד. שוארצה בהימה. שוארצה מרוקני. זהו. לירוק ישר לתוך הפרצוף שלי שבעים פעם בערב אחד ואחר כך לתת לי ממחטה מגוהצת- מה? זהו. לנקות את הרוק. אז מה- אז כבר אין רוק על הפנים שלי ובעיניים שלי?! כן, כך אתם חושבים!אני - לא. להיות בטוח שהחבר שלכם דקר בסכין, אפילו אם הוא צועק " מה רוצים ממני? מה רוצים ממני?" וכל הערב הבטן מתהפכת אצלו והוא כל כך כועס שאינו יכול יותר, והוא צוחק לכם גם כן, גם כן ככה, וישר בפרצוף אומר שהוא הולך לאברמוב להודיע שבאמת דקר, כדי לראות איך אתם פתאום מגישים לו את המטפחת, לנקות לו. זהו. ולמה שלא תאמינו? זה, כמובן מתאים לקזבלן, לקזבלן שאומרים לו: "אתה כמו אבן שזרקו אותה לתוך בוץ, ואם לא יוציאו אותה משם, היא לעולם תשכב בתוך הרפש, זהו מה שאתה, סימנטוב מזוהם!" יפה, מה? יורקים בפנים ואומרים שזה רק גשם יורד. לא, יה-חביבי. זה לא גשם...
 
 
 
חזרה לעמוד קודם