פופר

מאת: חנוך לוין
דמות: שורץ
הערות: מתוך סוחרי הגומי ואחרים - עמוד 90
אני רציתי דווקא את האצבע. את האצבע הקטנה. קמתי בבוקר ואמרתי לעצמי: " שורץ, כבר נישקת הכל, הרים ומפלים של בשר שורציסקה. כמה עוד תוכל להכניס בין השפתיים? לא, עכשיו נחוצה גישה חדשה, רעננה ומעודנת. אתה תקום, תיגש על בהונות הרגלים ותנשק לה את האצבע הקטנה. תרצה עוד? יתחשק לך עד להתפקע? לא תקבל. תתפוצץ ולא תקבל. עם נגיעה קלה של קצה האצבע הקטנה על השפתיים תלך לעבודה ותנענע את הברכיים במתח כל היום. ובערב, כשתשוב, בערב..." כן, שורציסקה, זו היתה התכנית שלי. למה הרסת לי את התכנית שתוכננה עם כל החום האפשרי שבלב, אני לא יודע. אילו האושר שלי לא היה כל כך גדול, אולי גם לא היה לי עכשיו כזה חורבן.
 
 
 
חזרה לעמוד קודם