רומיאו ויוליה

מאת: ויליאם שייקספיר
דמות: רומיאו
הערות: עמודים 128-129
 
אם יש אמת בחנופת חלום, הרי בשורת-ששון מזומנה לי. היום מין רוח נדירה נושאתני והרהורי-חדווה משרה עלי.
בחלומי הופיעה גברתי ומצאתני מת. חלום מוזר: מתיר למת לחשוב אחר המוות!
כה להטו שפתיה על שפתי, עד כי חזרה נפשי והתעוררתי. הו, מה תמתק האהבה עצמה, אם כה ישגה האשר בצלליה! (נכנס בלתזר)
מה בורונה, בלתזר? פתח פיך!
הגד, מה שלום גברתי? ושלום אבי? ויוליה מה שלומה? הן זאת שאלתי. שאם לה טוב, כל רע לא יגיע. (משנה מצב רוח כשנתחוור לו כי יוליה מתה)
הכך הוא הדבר? אכן לה טוב... גופה מוטל בקבר אבותיה, ונשמתה בין מלאכים שוכנת.
אם כך הוא הדבר בועט אני במזלות וגזר דינם. (לבלתזר).
הלא תדע היכן מעוני, הבא ניר ודיו, ושכר סוסים לי! יוצא אני לדרך עוד הלילה.
(בלתזר יוצא)
ובכן, איתך אהיה הלילה, יוליה.
יש לבקש עצה. הו, האסון,
איכה תפליא להתגנב אל מחשבתם של בני אדם שקצו בנפשם!
בזיכרוני עולה אחד רוקח, השגחתי בו לאחרונה, לקט לו עשבי-בר, הלך קודר עוטה בלואים, צנום ומצומק כאילו הובישו העוני עד לשורש עצמותיו. חנות לו עלובה. ולמראה זו הדלות אמרתי: - אם יש פלוני זקוק לסם-המוות, אשר מוכרו חייב מיתה במנטואה, יפנה אל המסכן פה וייתן לו - הו, מחשבתי הקדימה את צרכי ואיש נצרך זה ימכרהו לי.
(זז ימינה כאילו לדלתו של הרוקח).
הי, שמע רוקח!
בו קרב אישי. הרי אדם אביון אתה, דומני. קח ארבעים שקלי-זהב ותן לי קמצוץ של סם עזיז, חריף, נמהר, האץ לחדור אל כלי הדם, ואם נוטלו לאה-חיים ונפש, קורס בן רגע ונופל לארץ, ומגופו כל נשמתו פורחת כפרח אש מבטן התותח.
קח! (מאיץ ברוקח לקבל הצעתו) קח! -הזהב רעה עקיצתו מרעל. עבור על החוקים והתעשרת.
בעולם מאוס כשלנו, יטיב לקטל הוא נפשות רב יותר ממעשי-מרקחת עלובים שֶמִמְכָּרָם אוסר החוק עליך, אני מכרתי רעל, לא אתה. (נוטל הצלוחית) הֱיֵה שלום לך.
בוא, רעל! הו, לא רעל, כי מחמל-לבי אתה, אל יוליה בוא איתי ושם, רעי, תבוא לעזרתי. (יוצאים)
 
 
 
חזרה לעמוד קודם